רס"ר יצחק אריק ביטון ז"ל

קורות חיים

בן נינט ויוסף. נולד ביום ל' בחשוון תש"ך (1.12.1959) בבאר-שבע. אחיהם הבכור של שמואל, אורלי וחגית. את לימודיו החל בבית-הספר "קורצ'אק" בבאר-שבע והמשיך לתיכון מקיף ג' בעיר, שם למד שנה אחת. את חוק לימודיו סיים בתיכון מקיף ד' במגמת אלקטרוניקה.

בתחילת חודש פברואר 1978 התגייס לצה"ל ושירת שנים ארוכות בחיל-האוויר. בעת שירותו ב'סדיר' כטכנאי בקרת ירי הוק בטייסת תחזוקה של אגד נ"מ. במסגרת תפקידו בדק מכשירי מכ"מ לצורך פעילות וכן עסק בתיקון ובבדיקה של הציוד הטכני והחלקים האלקטרוניים הקשורים במערכת. מפקדיו התרשמו ממהימנותו ומרמת המוטיבציה הגבוהה שהפגין: יצחק נהג להקדיש מזמנו לעבודה גם מעבר לשעות הפעילות המקובלות, על מנת לקדם את הנושאים עליהם היה מופקד. לקראת תום שירותו החליט להישאר בצבא ובתחילת חודש פברואר 1981 הצטרף לשורות צבא הקבע. תקופה מסוימת שירת בסיני ובשנת 1982 השתחרר מצה"ל.

יצחק, שבמהלך שירותו עבר השתלמויות וקורסים רבים, החליט להרחיב את השכלתו הפורמלית והחל ללמוד לימודי אלקטרואופטיקה במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע. לימודיו זיכו אותו בתואר הנדסאי אופטיקה. לאחר שסיים את לימודיו עבד יצחק במכללה בתור טכנאי מעבדה ובהמשך עבד בחברת אופטיקה ברמת-גן.

שש שנים לאחר שהשתחרר מצה"ל, בשנת 1988, החליט יצחק לחזור אל שורות צבא הקבע. כדרכו, המשיך להפגין מסירות ואחריות, ביצע את עבודתו ברמה גבוהה וסייע בכל אשר נדרש ביחידתו. כאות הערכה לתפקודו נבחר יצחק כנגד מצטיין. מפקדיו הדגישו כי הצטיינותו משמשת דוגמה ומופת ביחידה. יצחק נישא בסתיו 1989 למזל. כשנה לאחר החתונה זכה לעדנה כאשר נולדה בתם הדס. בשנת 1992 עבר הסבה מקצועית והוסמך לשמש כחווט תעופתי. הפך לחווט בכיר ששירת בבית-הספר לנ"מ של חיל-האוויר והגיע עד לדרגת רס"ר.

ביום כ"ו באדר ב' תשנ"ה (27.3.1995) נפל יצחק בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים ושש. הוא נפטר ממחלה קשה עמה התמודד בגבורה חודשים ארוכים, עד שלא יכול לה עוד. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. הותיר אישה, בת, הורים, אח ושתי אחיות.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין -שחק: "יצחק תואר על ידי מפקדיו כאדם שקט, אשר עבד במקצועיות ובמסירות, נהג להתנדב ולבצע כל משימה עד תום, תוך גילוי דבקות במטרה. חש גאווה לשירות בחיל-האוויר. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

מפקד היחידה בה שירת יצחק כתב למשפחה: "נגד מצטיין, שקט, מקצועי ומסור לעבודתו, לא הייתה משימה בה לא עמד בכבוד, גאה לשרת את מדינתו כחייל בצבא הגנה לישראל, בחיל-האוויר ובמערך נגד מטוסים, ייעוד אשר חלם עליו משחר ילדותו".

משפחתו של יצחק קיבלה תעודת הוקרה מטעם ראש ראש אגף כוח אדם במטכ"ל, על פועלו של יצחק בשירות הצבא.

מתוך דברים שכתבה שכנתו, אסתר שלומוביץ: "ככל שהזמן עובר כך אתה חסר יותר. גדלת מול עיניי יחד עם ילדיי, ועוררת בי רגשות של אהבה של אם ואחות. כשמך כך אתה, תמיד בת צחוק בזווית הפה, גם כשבפנים אולי אתה עצוב לעולם לא ראו זאת בפניך. גם בימייך האחרונים חייכת עד לרגע האחרון והיית תמיד אופטימי. תמיד מצאת זמן בשבילי וידי הזהב שלך טיפלו בכל תקלה אלקטרונית בבית, תמיד מצאת פתרון וסבלנות לכל דבר.

בכל יום בו ראיתי את אימך במשך השנה שחלפה, נקרע ליבי בקרבי לראות את צערה העמוק ההולך ומשתלט על חייה. לאורך חייך היא פרסה כנפיים ששמרו עליך".