קורות חיים
בן אסתר (אתי) ושמעון. נולד ביום ט"ז בתמוז תשמ"ד (15.7.1984) בבאר שבע. ילד שני במשפחה, אח לעינב ולעידן.
ערן גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "יובלים" ובתיכון "מקיף ו'" בעיר.
כילד וכנער היה חברותי ומקובל מאוד בחברה. הייתה לו אישיות כובשת ויכולת נדירה להתחבר לאנשים ולהפוך לחבר נפש. בהיותו ילד ביישן, היה משפיל את מבטו כשדיבר עם מבוגרים. בתיכון יצא עם חבריו הקרובים לטיולים, למסיבות ולפעילויות אחרות.
ערן אהב לעזור, להקשיב ולתמוך, ומכריו כינו אותו "ילד של נתינה". כל אימת שאדם מבוגר נזקק לעזרה, התייצב מייד למשימה.
הקשר שלו עם הוריו, עם סביו ועם סבותיו היה חזק מאוד.
כדורגל היה אחד מתחביביו, והוא הוכשר להיות שופט, קיבל תעודה רשמית ושימש בתפקיד זה בליגת הנוער בכדורגל.
ביום 25.11.2002 התגייס לצה"ל והחל את שירותו בחטיבת "גבעתי" של חיל הרגלים. במהלך הטירונות חלה, ולאחר החלמתו עבר לשרת בחיל האוויר. הוא נשלח לקורס תברואנים ובסיומו שובץ כרכז בריאות הצבא בבית הספר להגנה אווירית (ביסנ"מ, לימים ביסל"א) בצפון-מערב הנגב. במסגרת תפקידו השתלב בצוות המרפאה, ופעילותו סייעה להעלאת רמת התברואה של הבסיס. ערן נהנה בתקופה זו מהתפקיד ומהחיים בבסיס. מפקד המרפאה תיאר אותו כאדם שתמיד מבקש לעזור, מתייצב לכל משימה ושבע רצון מהיותו בתפקיד משמעותי בצוות.
באחת מחופשות ה"רגילה" שלו תכנן להצטרף להוריו לחופשה באילת. יום לפני שנסע אליהם, בילה עם חברתו נטלי בחוף הים בתל אביב. לאחר שנכנסו למים נקלעו למערבולת פתאומית, וערן נסחף לעומק הים וטבע. שני גברים משו אותו מהמים, ביצעו בו פעולות החייאה והצליחו להחזיר את נשימתו. אמבולנס פינה אותו לבית החולים "איכילוב".
לאחר שאושפז וטופל עבר לשיקום בבית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב, ושם היה מאושפז במשך יותר משלוש שנים. הוריו ויתר בני המשפחה ליוו אותו והיו צמודים למיטתו יום יום, וחברים ומכרים רבים שאהבו והעריכו אותו באו לבקרו. למרות מצבו הקשה והתחזית הקודרת של הרופאים שמרו בני המשפחה והחברים על אופטימיות.
באחד מערבי השבת ערכו בני המשפחה טקס קידוש ליד מיטתו, ובמהלכו החל המוניטור לצפצף בחוזקה. אימו הבינה שהוא מצליח לקלוט את הסביבה ואמרה: "ערן איתנו". מאז החלו כולם לשוחח עימו מתוך אמונה שהוא מקשיב.
במהלך מסיבת החתונה של אחותו עינב הצמידו לאוזנו טלפון כדי שיוכל לשמוע את המתרחש בעודו יושב בחדר האשפוז. לאורך כל הטקס זלגו דמעות מעיניו. גם כשאימו נפרדה ממנו לפני סופי השבוע היה מזיל דמעה.
בתקופת אשפוזו דאגו הוריו לגילוחו וללבוש מוקפד, וכשישב כך על כורסה בחדר האשפוז, הייתה תחושה שאפשר לדבר אליו ושהוא מאזין.
רב-טוראי ערן אהרון אלמדלסי נפל בעת שירותו ביום י"ב באלול תשס"ו (5.9.2006). בן עשרים ושתיים היה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים, אחות ואח.
מדי שנה משפחתו של ערן, שהיה שופט כדורגל, מקיימת לזכרו טורניר כדורגל בליגה למקומות עבודה ומעניקה גביעים לקבוצות הזוכות ומדליות למשתתפים. הטורניר מתקיים בתיכון "מקיף ו'" בבאר שבע שבו למד.
ערן מונצח באנדרטה לזכר נופלי חיל האוויר בהר הטייסים, ובאנדרטה לנופלים בוגרי בית הספר התיכון "מקיף ו'" בבאר שבע.