רנ"ג שמעון איבגי ז"ל

קורות חיים

בן תמו ואברהם. שמעון נולד ביום כ"ד באב תשכ"ה (22.8.1965). בן למשפחה בה שישה ילדים, אח של שלוש אחיות: סימה, מרים ורבקה נעמה, ושני אחים: מנחם ודוד.

המשפחה התגוררה במושב דובב שבגבול לבנון, וכשהיה שמעון בן שנה הם עברו להתגורר בדימונה.

שמעון גדל והתחנך בעיר דימונה. הוא התחנך על ערכי הדת, המסורת והלאומיות. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "בן עטר" ובתיכון למד ב"בית הספר הרב תחומי עמל אפלמן".

עדנה, רעייתו, סיפרה "היה לשמעון קשר הדוק וחם עם בני המשפחה שלו. תמיד קיים מצוות כיבוד אב ואם והיה אהוב ונערץ עליהם".

שמעון התגייס לצבא ב- 16 באוגוסט 1984. לאחר שעבר את מסלול הטירונות שירת כנהג משאית וכמפקד שאינו קצין (מש"ק) בגדוד הובלה 6938.

בשנת 1988, שנה לאחר תום שירותו הסדיר, התקבל שמעון לצבא לשירות קבע בדרגת סמל ראשון, כקצין רכב באגד 170 של חיל האוויר. בהמשך שירותו סיים קורס מדריכי נהיגה. הוא היה שותף בהקמת בית הספר לנהיגה בבית הספר להגנה אווירית (ביסל"א), במערך נגד מטוסים (נ"מ) ושימש כמדריך נהיגה ראשי (מד"ר). במסגרת תפקידו היה אחראי על הכשרתם והסמכתם של כלל הנהגים והלוחמים במערך ובחיל לנהיגה על כל סוגי הרכב, וכן שימש יועץ מקצועי לכלל מפקדי היחידות במערך בנושא בטיחות בדרכים ובבסיס.

שמעון נישא לעדנה בחירת ליבו ויחד הקימו את ביתם בדימונה. נולדו להם שני ילדים: אומרי יליד 1996 ואופיר יליד 1998. אשתו סיפרה כי "הוא היה בעל ואב למופת, חבר לחיים, אהוב, אוהב ומפנק. אדם צנוע וענו - אוהב כל אדם באשר הוא. מכבד, תומך ועוזר בכל עת".

סיפרו אוהביו של שמעון: "במשך כל שירותו הצבאי, היה שמעון חייל ומפקד לדוגמה, אחראי, מקצועי, קפדן ומסור לתפקידו. הוא דגל בכנות וביושר, תכונות שהיו נר לרגליו. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו, בלט באישיותו ובעקרונות שהאמין בהם. הוא שימש דוגמה אישית לחייליו וגילה כלפיהם יחס אנושי וחם ואלו ראו בו דמות מנהיג, חבר, מחנך ואב לכל דבר ועניין.

במהלך שירותו זכה שמעון להערכה רבה על פועלו מצד מפקדיו, והוא קיבל מספר פעמים 'חייל מצטיין' ואף את 'אות יקיר המערך'.

שמעון באופיו הרגיש לזולת, לכל אורך שירותו הצבאי, אימץ תחת פיקודו חיילים שמסיבות שונות היו אמורים להיפלט מהמסגרת הצבאית ועתידם באזרחות היה נפגם. הוא סייע להם לסיים את השירות בכבוד ובגאון וזכה מהם לכינוי 'אבא מספר שניים' ואף המשיך ללוות אותם בדרכם האזרחית".

חבר תיאר את שמעון: "שמעון היה אדם שאין רבים כמותו - איש מקצוע שאהב את עיסוקו, את תפקידו ואת יחידתו. הדבר בא לידי ביטוי במשך שנים רבות בעבודתו, בתרומתו ובמקצועיותו. שמעון היה איש של עשייה, דחף ללא הרף לקידום העשייה והכשרות הנהיגה והבטיחות, והיה מעורב ושותף פעיל בכל הנעשה בבסיס, אף בתחומים שאינם בגדר עיסוקו".

רב-נגד שמעון נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באדר תשע"ז (21.3.2017), לאחר מחלה. בתקופה בה היה חולה ניהל שמעון יומן ובו תיעד את מלחמתו במחלה. הוא כתב: "יש להתבונן רגע בחיים ובכל הדברים שנמצאים מסביבכם ובתוככם. אין דבר כזה 'מובן מאליו'. הכרת תודה היא היכולת המופלאה ביותר שאדם יכול לסגל לעצמו, להעריך כל דבר שכבר כאן, כל נשימה שלנו היא לא מובנת מאליה, כל צעד, כל חיוך, כל דבר!"

עדנה סיפרה: "שמעון היה בשיא פריחתו ובעיצומם של חיים מלאים, גדושים באהבה ובתרומה למשפחתו ולמדינה עת חלה במחלת הסרטן ונלקח מילדיו וממשפחתו הגדולה ומחבריו הרבים".

שמעון הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. בן חמישים ושתיים בנפלו. הותיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים, שלוש אחיות ואח.

רעייתו עדנה ספדה לו: "שמעון אהוב שלנו. נקטפת מעולמנו בעודך בן חמישים ושתיים וזאת אחרי תקופה של שנתיים ושלושה חודשים קשים, מלאי סבל מהולים בתעצומות נפש אדירות, בהם נלחמת כמו אריה, במלחמה שלבסוף הכריעה אותך. תקופה בה גילינו כל המשפחה עד כמה אתה גיבור גדול, ראוי להערצה בדרך בה התמודדת ונלחמת, עם המון נחישות חוזק וכוח. נלחמת ולא הרפית עד לנשימתך האחרונה.

שאבנו ממך כוחות, מאהבתך לחיים ולמשפחה. חיבקנו, עטפנו, טיפלנו, אהבנו, כאבנו, נלחמנו.

היית בעל, אבא, בן, אח, דוד, גיס, חתן וחבר למופת. אדם צנוע ועניו, אוהב ואהוב על הבריות, מכבד, תומך ועוזר בכל עת. היית אדם מיוחד במינו. לא פלא שאלוקים לא ויתר עליך ורצה בך לצדו.

במבט לאחור, אהוב שלנו, עברת כברת דרך ראויה להערצה. הקמת משפחה לתפארת, בעבודתך הטבעת חותם. נגעת בכל אדם. אנחנו גאים בך ובטוחים שכך גם אתה, גאה בדרך בה הלכת, ובחותם אותו השארת. עליך נאמר – 'היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'.

אתה חסר לנו מאוד, הותרת חלל עצום של כאב, עצבות, ריקנות ודמעות שזולגות בלי סוף. אוהבת אותך, אוהבים אותך. תהא נשמתך עדן".

מפקדו ספד: "שמעון היה נגד מצטיין, שמילא תפקידו באופן ראוי להוקרה. שמעון היה מעמודי התווך של היחידה, מעורב ומשפיע. במהלך עשרים ותשע שנות שירותו, הסמיך והכשיר נהגים רבים, שימש יועץ בתחומו למפקדים והיווה דמות אב לחיילים. בשל כל אלה ועוד, היה שמעון מוערך ואהוב על הסובבים אותו. דואב הלב על מותו של שמעון בטרם עת. בטוחני, כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו, חבריו ופקודיו".

ספד לשמעון חבר לעבודה: "אנו נזכור לעד את הרגעים היפים עם שמעון, את החוויות המשותפות, את האופטימיות, את עזרתו לזולת ואת טוב הלב אשר קרן ממנו".